כמו הברוש: נוטים ברוח, אך לא נשברים

"וְאֲנִי רָאִיתִי בְּרוֹשׁ

שֶׁנִּצָּב בְּתוֹךְ שָׂדֶה מוּל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ בַּחַמְסִין,

בַּקָּרָה אֶל מוּל פְּנֵי הַסְּעָרָה.

עַל צִדּוֹ נָטָה הַבְּרוֹשׁ

לֹא נִשְׁבַּר, אֶת צַמַּרְתּוֹ הִרְכִּין עַד עֵשֶׂב.

וְהִנֵּה, מוּל הַיָּם

קָם הַבְּרוֹשׁ יָרֹק וָרָם."

(ברוש | מילים: אהוד מנור, לחן: אריאל זילבר)

‍

בשבועות האחרונים נדמה היה שהסערות מקיפות אותנו מכל עבר. מלחמה, אי ודאות, ויכוחים ציבוריים, החלטות קהילתיות מורכבות ותחושה כללית של עייפות מצטברת. הפסקת האש הביאה עימה הקלה מסוימת קטנה, אך גם לא מעט בלבול, כעס ושאלות. דווקא ברגעים כאלה אני מוצא את עצמי חוזר אל הברוש של אהוד מנור. לא אל עץ שמנצח את הסערה, אלא אל עץ שיודע להתכופף מבלי להישבר.

האביב מפנה את מקומו לקיץ. הבריכה נפתחה, הילדים מבלים יותר בחוץ ותהליכים רבים שהחלו לפני חודשים ארוכים מתחילים להבשיל. זה זמן טוב להרים לרגע את הראש, להביט בדרך שעברנו ולבחון מה צמח, מה עדיין דורש עבודה ומה כבר מתחיל לשאת פרי.

כך גם בקהילה.

בשבועות האחרונים התקבלו מספר החלטות קטנות אך משמעותיות . מינוי מנהל עסקי, מינוי יו"ר חינוך וההחלטה בנושא חדר האוכל. אפשר להסכים ואפשר לחלוק, אך פעם נוספת הוכח שהקהילה יודעת לדון, להתווכח, להציע חלופות ובסופו של דבר גם להכריע, ברוב משמעותי ובתמיכה רחבה של הציבור. חשוב להזכיר שכל נושא המגיע לשיחת קיבוץ או להצבעה בקלפי עובר תהליך של למידה, דיון מקצועי, בחינה בהנהלות הרלוונטיות, תיקונים, שיחת קיבוץ ולבסוף הכרעה דמוקרטית. לא כל החלטה זוכה להסכמה מלאה, אך כל החלטה מחויבת לעבור דרך תהליך.

במקביל מבשילים תהליכים נוספים. מנהלת תרבות ופנאי יוצאת לדרך ותזמין נציגי ציבור להצטרף לעשייה (ממש נשמח לכוחות יצירתיים חדשים וותיקים). נוהל השאלת ציוד אושר ומסדיר שימוש במשאב קהילתי משותף. תהליך החזון מתחיל בימים אלו עם נציגי ציבור שנבחרו על ידי הקהילה כדי לחשוב איך תראה גזית בשנים הבאות וכך גם תוכניות עבודה יתבססו על החזון ויסייעו להכריע מה נכון לשמר, מה נכון לשפר ועל מה נכון לוותר.

לצד העשייה השוטפת, אנחנו מתחילים להביט גם מעט רחוק יותר. תהליך החזון אינו עוסק רק בשאלות של היום או של מחר בבוקר. הוא נועד לסייע לנו לחשוב כיצד אנו רוצים שגזית תיראה בעוד שנים. מה חשוב לנו לשמר, אילו תחומים נכון לחזק ואילו התאמות נדרשות כדי להמשיך להיות קהילה חיה, צומחת ורלוונטית.

לצד ההחלטות הגדולות, הסיפור הקהילתי נבחן דווקא בפרטים הקטנים של חיי היומיום.

בהמשך לשאילתא שעלתה בנושא מתקן המשחקים החדש, חשוב לי להבהיר: האחריות על תחזוקת המתקנים, בטיחותם, הסדרת השימוש בהם וקביעת הנהלים היא באחריות הקיבוץ. כך גם ביחס לבריכה וליתר המרחבים הציבוריים. אך האחריות על התנהגות הילדים ובני הנוער, בוודאי בשעות שאינן במסגרת חינוכית, מתחילה בבית. אין נוהל שיכול להחליף שיחה משפחתית, אין שלט שיכול להחליף אחריות הורית ואין מצלמה שיכולה להחליף נוכחות של מבוגר. עם פתיחת הקיץ, כשהילדים מבלים יותר במרחבים הציבוריים, האחריות המשותפת של כולנו חשובה מתמיד.

גם מודל אורחות החיים ממשיך לשלבי היישום שנקבעו מראש. עדכוני המים והרכב אינם החלטות חדשות, אלא המשך למתווה שאושר בעבר. לעיתים נדמה שכל דיון עומד בפני עצמו, פעם חדר האוכל, פעם הרכב ופעם המים. אך למעשה מדובר בחלקים שונים של אותו תהליך. האחריות שלנו היא ליישם את החלטות הקהילה בשקיפות, בהוגנות ותוך בחינה מתמדת של השפעתן על חיי היום יום של כולנו.

ואולי זה בעצם האתגר שלנו כקהילה. לא להמתין שמישהו אחר יפתור עבורנו את המציאות, אלא להמשיך לקום בכל בוקר, לבנות, לחנך, להתווכח, לתקן ולהתקדם. גם כשהרוח מתחזקת והסערה טרם חלפה, אנחנו ממשיכים להחזיק יחד.

האביב מפנה את מקומו לקיץ, וגם אנחנו ממשיכים במעבר שלנו. חלק מהתהליכים כבר נושאים פרי, אחרים עדיין בשלבי צמיחה, ויש כאלה שעוד ידרשו מאיתנו סבלנות, הקשבה ואורך רוח.

כמו הברוש.

נוטים מעט ברוח, אך לא נשברים.

ממשיכים לצמוח, וממשיכים להביט קדימה.