באמצע החיים | פרק 4: #התחלנו!

"איזה מזל שיש לי מישהו שכל כך קשה לי להיפרד ממנו לשלום."

(א. א. מילן – פו הדוב)

לא שיערתי שהימים האחרונים יהיו כל כך קשים. הכול כבר מוכן, כל התיקים ארוזים, הבית ריק, וכל יום אנחנו נפרדים מהאנשים האהובים והיקרים לנו.

זה קשה משחשבתי: חיבוקים אחרונים למשפחה, לחברים ולכל מה שמרכיב את החיים المוכרים שלנו. הלב מתמלא באהבה ובהתרגשות, אבל באותו זמן גם מתכווץ ומעכל שכל הדבר הזה באמת באמת קורה — מעין תחושות עוצמתיות שמאוד קשה לשאת אותן.

ברגע שעלינו על האוטו ויצאנו מהקיבוץ, המתח החל להתפוגג. הבנתי שזה באמת קורה, וזהו — יצאנו לדרך! המון התרגשות באוויר, והמתח ודמעות הפרידה החלו להתחלף בדפיקות לב אחרות של התרגשות עצומה; שכל מה שעבדנו עליו כל כך הרבה זמן מתנקז בדיוק לרגע הזה, להתחלה של המסע.

"בעוד עשרים שנה אתה תהיה מאוכזב יותר מהדברים שלא עשית מאשר מהדברים שעשית. אז השלך את הלולאות שקושרות אותך, הפלג מהנמל הבטוח. תפוס את הרוחות הטובות במפרשייך. חקור. חלום. גלה."

(מארק טווין)

אופוריה טהורה בצפון הודו

הגשמת חלום כזה גדול מתחילה, מסתבר, בהתרגשות שיא. אנחנו כחודש בתוך המסע (כשלושה שבועות מאז היציאה) ואנחנו באופוריה טהורה:

• החוויה: הכול מרגיש מדהים, כל פינה שאנחנו מגיעים אליה כל כך יפה ועוצמתית, והאדרנלין פשוט שוטף הכול.
• הקצב: הנופים מרשימים, האנשים מאירים לנו פנים, ואנחנו רוצים לראות ולהספיק הכול. ההתלהבות גורמת לנו להתנהל בקצב של חופשה קצרה ולא של מסע ארוך — רצים ממקום למקום, בלי רגע דל. הראש יודע שיש לנו חודשים ארוכים לפנינו וצריך לשמור כוחות ולמצוא את הקצב הנכון, אבל במציאות עדיין קשה ללחוץ על הברקס כשהכול סביבנו כל כך מרגש.

הילדים: אלופים ומפתיעים

בתוך כל הטירוף הזה, הילדים פשוט אלופים ומפתיעים אותנו כל כך לטובה. הם שותפים להתרגשות, נהנים, סקרנים, שואלים וחווים. כשאני מסתכלת עליהם בתוך כל האינטנסיביות הזאת, אני מרגישה כמה הם הגיעו מוכנים לחוויה:

• הם זורמים, משתפים פעולה ומוכיחים לנו שעשינו את ההחלטה הנכונה.
• ושלא תטעו — יש גם רגעים שממש לא! כמובן שיש קשיים, ריבים, ויכוחים, ולפעמים גם געגוע וקושי להסתגל לחדש וללא מוכר. זה טבעי ומותר לכולנו, ואולי בהמשך, כשהאופוריה תדעך, הרגעים הקשים יגיעו בעוצמה גבוהה יותר... ואולי לא.

לומדים למצוא את הקצב

כרגע אנחנו בצפון הודו, בלדאק. מתחילים להבין לאט-לאט בכל יום שעובר איך מתנהלים בתוך מסע שכזה — גם מתוך החוויה וההתנהלות שלנו, וגם דרך אנשים מקסימים ומעניינים שאנחנו פוגשים בדרך.

אנחנו לומדים על עצמנו המון, ואני בטוחה שנלמד למצוא את הקצב המדויק לנו בכל רגע. בינתיים אנחנו אוספים חוויות, נהנים מכל רגע ומחכים בציפייה לבאות…

פז דוד

‍