הוותיקן כאן

לפני כשמונה שנים, כשדור המייסדים עוד היה נוכח כאן במספרים גדולים יותר, החליט יוסף פורת לעשות מעשה פשוט ויפה: לתת לו במה.

הוא כינס את ותיקי הקיבוץ במרפסת ביתו למפגש משותף, לשיחה, לזיכרונות ובעיקר להקשבה. למפגשים האלה הוא העניק שם שהפך עם הזמן למוסד קטן ומוכר בגזית: "הוותיקן".

מחדשים את המסורת

השנים חלפו, פעילות הוותיקן המקורית הסתיימה, אבל הרעיון נשאר. את הכפפה הרים בנימין, שבתחילה החזיר את המפגשים לפעילות על אש קטנה. בהמשך הצטרפה אליו נעמי ב׳, ויחד הם הפכו את הוותיקן מחדש למסורת שבועית המתקיימת בכל יום ד׳ במועדון.

חלוקת העבודה ביניהם פשוטה ומדויקת:

• בנימין: מטפל בצד הלוגיסטי (רכישת כיבוד ותיאום מול ג'ודי).
• נעמי ב': מזמינה מדי שבוע "אישיות" קיבוצית אחרת — חברה או חבר שמגיעים לספר על עצמם, על פועלם, על העשייה שלהם ועל מקומם בתוך הסיפור של גזית.

המנוע מאחורי הקלעים

וכמו לא מעט דברים טובים בקיבוץ, גם מאחורי הוותיקן עומדת קבוצה של מתנדבות ומתנדבים שראוי להזכיר בשמם:

[כאן יופיעו שמות כל המתנדבות והמתנדבים]

כי בסופו של דבר, יוסף פורת אולי התחיל מסורת במרפסת ביתו, אבל האנשים שממשיכים אותה מדי שבוע הם אלה שדואגים שהסיפור הקהילתי שלנו ימשיך לעבור מדור לדור.

‍