

ראיון מיוחד עם גולן עוז על המסע לליגת העל לנוער, החיים בפנימייה והחלומות לעתיד
אני גולן עוז, נולדתי בקיבוץ גזית, בן לנועה וחגי, אח לעידן ומאיה. מספרים לי שמהרגע שעמדתי על הרגליים כבר נקשרתי לכדור — לכל מקום שהייתי הולך, אין מצב שהכדור לא היה בא יחד איתי.
בכיתה ח׳ החלטתי שאני עובר לגור באקדמיה לספורט בכפר הנוער ויצ"ו נהלל, ששם הקבוצה מתאמנת ומשחקת. האקדמיה כוללת מגורים בתנאי פנימייה, לימודים בבית הספר האזורי, אימוני בוקר, אימונים אחה״צ, וכמובן מביאה איתה חברים טובים.
אין לי תשובה מדויקת על זה, זה תמיד היה שם. בערך בכיתה ב׳ נכנסתי לחוג הראשון שלי בכפר תבור, אז יכול להיות שזה הרגע שהתחיל את המסע.
הכדורגל תמיד היה, לא זוכר את עצמי בלי הכדורגל. אבא (חגי) והאחים שלו (ישי וגד) שיחקו כדורגל בצעירותם, אז אני מאמין שזה אחד מהדברים שעברו אליי בדם. כמובן שגם הדם הארגנטינאי שזורם במשפחה ובקיבוץ משפיע, שבו אין תחליף לכדורגל.
בנוסף לכך, אחד הדברים העיקריים שגרמו לי להמשיך ולהתקדם בכדורגל זה אחי הגדול, עידן, ששיחק כדורגל מקצועי ואני הלכתי בעקבותיו.
לא היה רגע ספציפי שאני יכול לשים עליו את האצבע. לכל מקום חדש שהגעתי וכביכול עליתי ברמה של הקבוצה או הליגה, נקלטתי מהר מאוד. עם הזמן השתפרתי וקיבלתי את הביטחון, וכך עליתי עוד ועוד. כמובן שיש עוד הרבה לאן לעלות ולשאוף.
אין ספק שצריך לעבוד קשה גם באימונים וגם מחוץ למגרש. לרוב זה לא הכי כיף ללכת לחדר כושר, ללכת לישון בשעה לא מאוחרת, או לוותר על יציאות עם חברים לפעמים, אבל אין מה לעשות — אם באמת רוצים את זה, צריך להשתדל ולהיות עם משמעת עצמית חזקה.

לא, לא היו רגעים שרציתי לוותר. כן היו רגעים קשים מאוד שבאמת חשבתי עם עצמי מה אני עושה ואם זה נכון עבורי, אבל מהר מאוד הראש מסית את המחשבות האלה וחוזר למסלול של מקצוענות. ככה זה חיים של כדורגלן: יש ירידות מאוד מאוד קשות ויש עליות שאתה בעננים, וצריך לדעת לעבור את שני הדברים האלו.
המשפחה שלי מאוד תומכת ועוזרת לי, בין אם זה בהסעות לאימונים כשהייתי קטן יותר, ובין אם זה בפן המנטלי עם שיחות עידוד מההורים. עידן אחי מאוד עוזר לי מהידע שלו בכדורגל. יש גם מאמנים שאימנו אותי בשנים האחרונות שעדיין מתעניינים ועוזרים איפה שצריך ובמה שצריך, ועל זה אני מודה להם מאוד.
כמו שאמרתי בהתחלה, עברתי לפנימייה בכיתה ח׳ ופה הכרתי חברים טובים גם מהכדורגל וגם מבית הספר. הכדורגל מביא איתו חברים לכל החיים, אז גם כשאני בכדורגל אני עם חברים. כמובן שהמעבר לפנימייה הרחיק אותי קצת מהחברים בקיבוץ, אבל עשיתי את המאמצים לשמור איתם על אותו הקשר.
בלימודים, בחרתי בכיתה י׳ להיכנס לכיתה קטנה, וזו החלטה מאוד טובה שקיבלתי. קיבלתי מעטפת מדהימה שעוזרת לי בכל מה שאני צריך ומתחשבת בצרכים שלי לצאת לאימונים לפעמים ולהפסיד שיעורים, על מנת שהכדורגל לא ייפגע.
יש הרבה גולים שלא יוצאים מהראש. אני חושב שהגולים שהבקעתי השנה ייזכרו כמיוחדים, כי אלה הגולים הראשונים שלי בנוער של ליגת העל.
כשלא הייתי בליגת העל חשבתי שיהיה לי הרבה יותר קשה להשתלב ברמה ובקצב, אבל מהר מאוד הבנתי שלא צריך להסתכל על השמות של הקבוצות והשחקנים ״הגדולים״. על המגרש זה לא משנה מי אתה ומאיפה אתה, והבנתי שהיכולת שלי היא בהחלט ברמה הזו.
יש כמה שחקנים שאני אוהב להסתכל עליהם משחקים ולומד את סגנון המשחק שלהם — בעיקר כאלה שמשחקים בעמדה כמו שלי (קשר אמצע אחורי/קדמי).
אני מאוד אוהב את קווין דה בריינה, את ראיית המשחק שלו והמסירות החכמות שלו. עוד שחקן שאני אוהב לראות, שכבר פרש, זה תיאגו אלקנטרה — יש לו טכניקה טובה מאוד והוא שולט בכדור יפה.
אני לא חושב שצריך לקרוא לזה עדיין הצלחה, כי עוד לא הגעתי להישגים משמעותיים ויש עוד הרבה לעבור כדי להגיע להצלחה אמיתית.
בשנים האחרונות קיבלתי הכרה ותמיכה מהקיבוץ על ידי מענק הצטיינות (תודה!), ובאופן כללי זה נחמד להסתובב בקיבוץ ושאנשים עוצרים להתעניין באיך הולך לי. מקווה שאמשיך לעלות ולעלות ויותר אנשים יראו ויכירו.

אני אדם שמאוד לא אוהב לשבת בבית ולהשתעמם. כשיש דבר כזה כיף לעשות עם חברים, שזה שילוב של פגישה איתם, עשיית ספורט והנאה — זה מאוד חשוב לשמור על זה. מבחינתי, להיות כמה שעות רצוף במגרש עדיף בהרבה מלהיות מול מסך.
אין לי חלום להגיע לשחק בקבוצה או בליגה ספציפית, אני כן רוצה להיות ברמה הכי גבוהה של עצמי ובכך לשחק ברמה גבוהה שתתאים לי. כמובן שאני רוצה לעשות מזה קריירה גדולה שתפרנס אותי ואת המשפחה, ולא פחות חשוב — זה להביא כבוד למשפחה ולחברים שיתגאו בי.
"אם אתם באמת רוצים את זה, וזה הדבר היחיד שיש לכם בראש, אז תלכו על זה עד הסוף, תתמידו ותשקיעו. אבל מניסיון — תחשבו טוב טוב אם אתם באמת רוצים להיכנס לזה, כי כשנכנסים קשה מאוד לצאת ויש המון מכשולים ואתגרים שצריך לעבור. אבל כשעושים את זה מתוך הנאה אמיתית, זה מנצח הכל."