גיליון
מס’ 1777
חודש
איך נפרדים מאמא שלנו בערב ראש השנה?
אהבת חגים, הקפדת שניפגש כולנו.
"אנחנו בשולחן 5 — ביקשתי מגיורא, החג מתחיל בשבע — תבואו בזמן. אנחנו יושבים ליד משפחת מהל..."
כל כך מובן מאליו, כל שנה, כאילו יהיה לתמיד. ועם הזמן, השולחן שלנו התרחב, נוספו הנכדים והנכדות — איזה כיף, כמה אהבה וגאווה בכל אחד ואחת מהם.
אהבת חגים, את החגיגיות המיוחדת, את השירים. הרבה פעמים הופעת במקהלה. אהבת לשיר, ידעת לשיר, למדת לשיר המון שנים. מקהלת "נגה", שאסנת היקרה זיכרונה לברכה יצרה, הייתה כל כך משמעותית ויקרה לליבך. אהבת מוזיקה בכלל — קלאסית וגם שירים עבריים.
אהבת כל כך טבע, פרחים, צמחים. טיפחת גינת עציצים מפוארת מתחת לעץ השסק בכניסה לבית שלנו — לחדר שלכם. בשנים האחרונות, כשכבר לא יכולת לטפל בגינה בבית, השבעת את אבא שימשיך לטפל בעציצים (והוא המשיך!), וטיפחת ביחד עם שני את הגינה בבית הסיעודי. כל פקעת שגדלה וירק שצמח שימחו אותך כל כך, ובשאר הזמן רקמת אותם על בד — צבעוניים, יפים ומלאי חיים.
אהבת את אבא מאוד. בשקט, בעיניים, בנשיקה לפני שנפרדים. השנים האחרונות היו קשות, אמאל'ה, כשאבא מטפל בך במסירות אין קץ. הלכת ושקעת לתוך מכאובי הגוף והנפש... ועדיין התרגשת מזוג ציפורים עדינות, או שאלת על צמח שלא ידעת את שמו.
את כל זה ועוד הרבה שתלת גם בנו, ומבטיחות שימשיך איתנו לתמיד — באהבה גדולה, שלמה וחמה, בדיוק כמו שידעת לתת לכל אחת מאיתנו.
מבטיחות לשמור על אבא. נוחי בשלום ובשקט, יש לך את הנוף הכי יפה בעולם — מגזית ועד גשר ובחזרה. 💖
אוהבות,
צאלה, שגית ונירית
אנחנו רוצים להודות לחברים ולחברות הרבים שליוו את אמא לאורך חייה באהבה ובחברות אמת.
הלב הרחב שלכם הוא נחמה גדולה עבורנו.
אברי, צאלה, שגית ונירית