לזכרה של יפה גלנט

יפה גלנט נולדה ב-4 בינואר 1947 להוריה יונה ועליזה מוסלי, שעלו לישראל מסוריה וגרו בחיפה. יפה הייתה הבת השלישית מבין ארבע אחיות — רחל, שושנה, יפה ואסתר — ומספרים שהייתה שובבה לא קטנה.

אמה עליזה, שהייתה אישה מוכשרת במלאכות יד, נקייה ומסודרת, גידלה את בנותיה בבית מלא שמחה ואהבה. אביה יונה החל את דרכו כפועל בניין והתקדם עד לתפקיד מנהל עבודה ב"סולל בונה".

הילדות והקליטה בגזית

כשהייתה יפה בת 10 בלבד, נפטרה אמה עליזה ממחלת הסרטן. בשנת 1957, במהלך ימי השבעה על אמה, הגיעה יפה לגזית והצטרפה לחברת הנוער "אורן".

בגזית היא זכתה לחיבוק חם ממעטפת חינוכית ומשפחתית מיוחדת:

• הצוות החינוכי: המחנכים חיים שדמון ואורה לוטן, והמטפלת שושנה וסרשטיין, שדאגה לה ברגישות רבה.
• המשפחה המאמצת: חנקה וחיים שורר פתחו בפניה את ביתם.

שנים רבות לאחר מכן, גלגלה יפה את החסד הזה הלאה, כשמשפחת גלנט אימצה את ליאורה אלטון שעלתה מאוסטרליה. "היא אחת משלנו וטוב שבאה", אמרה אז יפה בכתבה בעיתון.

לאורך השנים שמר אביה יונה על קשר הדוק עמה, ושלח לה מדי שבוע חבילות מתוקות. האובדן המוקדם של האם קשר בעבותות אהבה את ארבע האחיות, ששמרו על קשר יומיומי קרוב לאורך כל חייהן.

הבית עם זיקי והקמת המשפחה

יפה למדה, התגייסה לצה"ל וחזרה לקיבוץ. הקשר הקרוב בין חברת הנוער "אורן" לגרעין "שגיב" הוליד את סיפור האהבה בינה לבין דני (זיקי) גלנט.

בשנת 1967, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, קיבל זיקי במיוחד אפטר מפלוגת המילואים. השניים נישאו, וזיקי חזר עוד באותו הלילה לשטחי הכינוס. יחד הם הקימו בית חם בגזית ונולדו ילדיהם: עופר, ניר ועדית.

יפה אהבה מאוד לשיר. במשאל לקראת חג העצמאות 1979 אמרה:

"אני חיה את החג הזה, משתתפת במסכת ונהנית לשיר את השירים האלה. אני משתייכת לקבוצה הקטנה שיושבת ושרה עד מאוחר בלילה..."

מקצוע החיים: מוסד המספרה של גזית

לאחר שעבדה בשנותיה הראשונות בחינוך בגיל הרך ובכיתות היסוד (1964–1980), הגיעה יפה למקצוע של חייה — הספרות. בשנת 1982 יצאה לקורס ממושך, ובשנת 1990 אף עבדה יום בשבוע במדור לספרות של התנועה הקיבוצית.

במשך 30 שנה, עד שנת 2010, ניהלה ופיתחה את המספרה בגזית (לצד אילנה נאור, סיסי בכר ושותפות נוספות) והפכה אותה למוסד קהילתי שוקק.

על תפיסת עולמה המקצועית אמרה:

"המספרה היא ענף שירות משמעותי לרוב האוכלוסייה, כי אי אפשר להתעלם מהצורך הבסיסי ביותר שיש לכל אחד מאיתנו — להיראות טוב."

יפה נזכרת באהבה רבה על ידי כלות רבות בגזית, אותן סירקה לקראת חתונתן באווירה חגיגית עם פרחים, מוזיקה ותכשיטים מאוספה הפרטי. מעבר לכך, ברגישותה ודאגתה האינסופית, הגיעה יפה באופן מיוחד עד לבתי החולים ברחבי הארץ כדי לספר חברים חולים ולהעלות חיוך על פניהם.

שנים מאוחרות ופרידה

יפה הייתה אישה של יופי, אסתטיקה ואמנות, ואף השתתפה בתערוכת אמנים בגזית כמי שלמדה ציור אצל אברהם סדרינס.

ביולי 2016 נפטר בחטף אישה זיקי ז"ל. על אף הקושי הכבד, המשיכה יפה לחיות בביתם היפה, ליהנות מסרטים בשעות הלילה המאוחרות, מקניות תכשיטים, מארוחות בחדר האוכל וממפגשים חמים עם חברים.

בחודשים האחרונים לחייה התמודדה עם אירועים בריאותיים קשים, עד שליבה עייף ונדם.

יפה הותירה אחריה קיבוץ שאהבה, משפחה חמה ואוהבת — ילדים, אחיות, נכד ונכדות, וחברות קרובות שליוו אותה באהבה.

יהי זכרה ברוך.

‍