גיליון
מס’ 1777
חודש
יש תפקידים בקיבוץ שרואים אותם, ויש כאלה שרואים רק את התוצאה. רק כשמציצים מאחורי הקלעים מבינים כמה עבודה, אחריות ורגישות נדרשות כדי שהכול יתנהל כמו שצריך.
כבר כמעט 20 שנה שיעקב בכר מלווה ומרכז את הצד הלוגיסטי של הלוויות בגזית. ומה שנראה מבחוץ כמו אירוע שמתנהל בשקט ובסדר הוא, במילים של יעקב, "אופרציה לא קטנה": הכנת הארון, תיאום האמבולנס, המועדון והכלבו, מים וכיבוד, הכנת מקום הקבורה, הגברה, תיאומים בשטח ועוד אינספור פרטים קטנים שצריכים להתחבר יחד — דווקא ביום שבו למשפחה יש דברים אחרים לגמרי לעסוק בהם.
אבל מעל הכול נמצאת האחריות האנושית.
"צריך לכבד את הנפטר, צריך לכבד את המשפחה, צריך לכבד את כל האורחים ולעשות את זה כמו שצריך", אומר יעקב. ואכן, לאורך השנים מגיעים לגזית לא מעט פידבקים ממשפחות ומאורחים על הדרך המכבדת שבה הקיבוץ נפרד מחבריו.
אין צוות אבלות קבוע. לאורך השנים הגישו עזרה המזכירות הטכניות, חברות שהיו אחראיות על האירוח במועדון, אנשי הגברה ועוד רבים שנרתמו ברגע האמת. יעקב מדגיש שהעשייה הזאת מעולם לא הייתה עבודה של אדם אחד. אנשים התחלפו לאורך השנים, ויעקב נשאר — כי מבחינתו זו שליחות.
גם אחרי כמעט עשרים שנה של התרוצצויות, תיאומים ואחריות גדולה ברגעים הרגישים ביותר בחיי הקהילה, הוא ממשיך, כל עוד הוא יכול.
אז הפעם, בפינת הפרגון, אנחנו רוצים לעצור ולהגיד ליעקב תודה. על ההתמדה, האחריות והרגישות, ובעיקר על כמעט עשרים שנה של עבודה שקטה מאחורי הקלעים, כדי שברגעים הקשים ביותר שלנו יהיה מי שידאג שהכול ייעשה בכבוד.
והפרגון הזה הוא גם הזדמנות לומר תודה גדולה ל:
וכמובן לכל מי שעזרו ותמכו ונתנו יד לאורך כל השנים.
בסופו של דבר, מאחורי כל לוויה בגזית עומדת קבוצה של אנשים שעושה עבודת קודש. בזכות יעקב והאנשים שסביבו, הפרידה מחברי הקיבוץ היא כבר שנים אירוע מכבד, מוקפד ומרשים, ששומר על איכותו פעם אחר פעם.
ורגע שבו למשפחה קשה לחשוב על משהו מלבד הפרידה עצמה, יש משמעות עצומה לידיעה שמישהו כבר דאג לכל השאר. אולי זה אחד הדברים היפים שקהילה יכולה להעניק לחבריה: לדעת שגם ברגע האחרון, נהיה שם זה בשביל זה.