גיליון
מס’ 1777
חודש
עונת הרחצה בבריכת גזית הגיעה לסיומה, ולמרות האבק, הבנייה והאתגרים שמסביב, מבחינת גיורא זו הייתה אחת העונות הטובות שהיו כאן בשנים האחרונות.
"העונה הייתה נפלאה, חוץ מהאבק", הוא מסכם בחיוך.
אתר הבנייה הסמוך לבריכה יצר לא מעט עבודה נוספת לאורך הקיץ. אבק ולכלוך נכנסו לשטח הבריכה ודרשו התמודדות מתמדת, אבל בסופו של דבר, לדבריו, הבריכה פעלה כסדרה לאורך כל העונה: "הבריכה נפתחה בזמן, נסגרה בזמן, הכול עבד והיה נקי ומסודר. בסך הכול עברנו את העונה בשלום".
גם בכל הקשור למשמעת ולהתנהלות החברים הוא מסכם עונה מוצלחת. לדבריו, רוב החברים הקפידו על הכללים ושיתפו פעולה עם צוות המצילים: "החברים היו מאוד ממושמעים, ובאמת היה כיף לעבוד איתם".
צוות המצילים השנה היה גדול ומגוון:
"כשאני הייתי נמצא בשעות אחר הצהריים במקום באופן קבוע כדי לתת גיבוי לצוות וגם לטפל בענייני המשמעת, זה טוב יותר למצילים — זה נותן להם יותר ביטחון", אומר גיורא.
כמובן שתודה ענקית מגיעה גם לדרור מאיר, שכמו תמיד עושה את מלאכתו נאמנה, ובזכותו הבריכה עמדה גם השנה בכל האתגרים הטכניים. דרור הוא האיש שמאחורי הקלעים — זה שדואג למים, למכונות ולכל אותן מערכות שרובנו בכלל לא יודעים שהן קיימות, עד שמשהו מפסיק לעבוד. הרבה מהשקט ומהתפקוד השוטף של הבריכה לאורך העונה רשומים גם על שמו.
אחת הסוגיות שממשיכות להעסיק את צוות הבריכה היא כניסת אורחים. הכלל מבחינת גיורא פשוט: אורחים אינם יכולים להגיע לבריכה לבדם, אלא רק יחד עם החבר המארח.
"יש לנו בעיה שחברים חושבים שאם הם שולחים אורחים לבד, זה בסדר. מבחינה בטיחותית זה אסור. אנחנו צריכים שהמארחים יגיעו לפני האורחים, כדי שנדע למי הם באים, ולא נצטרך בכל פעם לקום ולשאול מי אתם ולמי הגעתם".
גם האירועים הפרטיים בבריכה דורשים מחשבה מחודשת. אחרי שנים של בר-מצוות, חתונות ואירועים נוספים, הוא מודה שהעומס כבר מורגש. "אין לי כוח יותר לחתונות", הוא אומר בחיוך, אבל מיד מוסיף שלגבי בר-מצוות ואירועים אחרים צריך למצוא דרך נכונה שתאפשר לקיים אותם בצורה מסודרת ובטוחה.
מאחורי הקיץ הזה עומדות לא מעט שנות ניסיון. במשך שנים גיורא אחראי על הבריכה, למעט הפסקה של שלוש-ארבע שנים. בסופו של דבר הוא חזר לתפקיד בגלל הקשר החם שלו למקום: "לא היה מי שייקח את הבריכה, ואני מאוד אוהב אותה. אז חזרתי".
גם השנה, גיא גלברד, בנו של גיורא, עבד לצדו בבריכה."איך זה לעבוד יחד?" אני שואל אותו."אתה צריך לשאול אותו", אומר גיורא ומצחקק. "לדעתי לפעמים קשה לו לעבוד עם אבא, אבל הוא מקבל הכול ברוח טובה". ולמרות האתגרים, הוא מודה שהעבודה המשותפת גם קירבה ביניהם.
ומה לגבי השנה הבאה? עדיין אין התחייבות מוחלטת. "אני לא יודע אם בשנה הבאה אמשיך", הוא אומר, ואז מיד מסייג: "אבל כרגע אני ממשיך".
ולסיום, גיורא מביע משאלה אחת פשוטה לעונה הבאה:
"אני מקווה שיהיה חדר מכונות חדש ושהכול יעבוד כמו שצריך".
עד אז, אפשר לסגור עוד קיץ בגזית. עם הרבה מים, הרבה חברים, קצת יותר מדי אבק — ובעיקר בריכה אחת שממשיכה להיות אחד המקומות הכי יפים וחיים בקיבוץ.