גיליון
מס’ 1777
חודש
עונת הקונצרטים ה-35 שלנו הגיעה לסיומה, וזו העת לסכם, לשתף באומני ישראל שזכינו לארח, ולסקור את הרפרטואר העשיר שהקשבנו לו.
למרות אירועי המלחמה ונספחיהם, הצלחנו לקיים בעונה החולפת את כל הקונצרטים במועד שנקבע להם, למעט הקונצרט האחרון, אותו נאלצנו לדחות בחודש — אך זכינו לקיימו במתכונתו המקורית והמלאה.
כל זה לא היה קורה ללא השותפים המסורים והמחויבים שלנו, העושים כולם במלאכה בהתנדבות מלאה:
הנגנים הישראלים אוהבים מאוד לנגן בגזית, וקשה לבחור מבין כל ההצעות הרבות שמגיעות לידינו. אלו שכבר הופיעו כאן, ואלו שהשמועה הגיעה לאוזניהם, מדגישים תמיד עד כמה הקהל שלנו חם, קשוב ומשתף פעולה, ועד כמה קבלת הפנים שהם זוכים לה אצלנו שונה ומיוחדת. ראיה לכך היא שהעונה הבאה כבר סגורה לחלוטין, ואילו רצינו, יכולנו לסגור מההצעות שבידינו גם את העונה שאחריה.
מבחינה סטטיסטית, הקהל שלנו מתחלק בדרך כלל חצי-חצי: מחציתו מורכבת מאנשי גזית, והמחצית השנייה משוחרי מוזיקה מכל האזור — ואף ממקומות רחוקים כמו רמת הגולן ועמק המעיינות. ישנם פנים קבועות שמלוות אותנו, ובכל פעם מגיעים גם אורחים חדשים שמופתעים ושואלים: "איך לא הכרנו את המקום הזה קודם?"
אנחנו גובים תשלום אך ורק מהאורחים שמגיעים מבחוץ, שמקבלים מוזיקה משובחת, משקה ומאפה במחיר כמעט סמלי. מאנשי המקום איננו גובים מתוך עיקרון, למרות שזו הייתה ההצעה שקיבלנו כאשר ביקשנו לעדכן את התקציב שמקצה לנו הקיבוץ — תקציב שלא השתנה ולא עודכן מאז ימיו הראשונים של הפרויקט!
שני שלישים מתקציב הקונצרטים מתקבלים ממחלקת התרבות של המועצה האזורית עמק יזרעאל, והקיבוץ משלים את השליש החסר (שכאמור, לא השתנה בארבעת העשורים האחרונים).
כיצד ניתן לממן סדרה ברמה כזו כשמקורות המימון הרשמיים אינם מספקים? התשובה, לצערי, נכונה בהתייחס לתחומים רבים בארצנו הדוויה: תרומות. אנחנו עדיין נהנים מתרומתם הנדיבה של צ'לה ולוץ צווילינגר ז"ל, ממשפחות חברינו שלומי-זהבי, והשנה נוספה לנו, בזכות יוסף פורת (מייסד הסדרה), גם תרומתו של יונתן ברנשטיין מארה"ב. בדרך זו אנו מצליחים לשמור על איכות ההרכבים ועל רמה אמנותית גבוהה ביותר.
במתואם עם מחלקת התרבות של המועצה האזורית, כל הקונצרטים מתקיימים בימי חמישי האחרונים בחודשים אוקטובר עד מרץ. אחרי שבעונה הקודמת החלטנו לנסות להקדים את שעת ההתחלה, נוכחנו לדעת שהשינוי מתאים ונכון לכל הגורמים, ואנחנו ממשיכים במתכונת זו גם הלאה.
המקהלה, בניהולה ובניצוחה של פנינה ענבר, פתחה את העונה בתוכניתה "מים רבים". נושא התוכנית נגזר מהפסוק: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" (שיר השירים ח', ז'). כפי שנכתב בתוכניית האנסמבל: "כמו המים וכמו החיים עצמם – כך גם המוסיקה, זורמת ושוטפת ללא הפוגה. צליליה סוערים כמו נהר שוצף, או שקטים כמו פני אגם בליל ירח".
אורית וולף היא אחת הפסנתרניות המבריקות והמוערכות בארץ ובעולם. לצידה שמענו בפעם הראשונה בסדרה שלנו נגינת מנדולינה וירטואוזית שהפנטה את הקהל, שלא הפסיק להריע ולפרגן. שמוליק אלבז הוא לא רק מוזיקאי מדהים, אלא גם איש מקסים ושובה לבבות. שילוב מנצח (והוא, אגב, גם מנצח בעצמו).
בשעתו התהדרו גילה ויוסף פורת על כך ש"גילו" את "הרביעייה הירושלמית", שהפכה מאז לאחת המובילות בעולם. נראה שכך צפוי להיות גם ביחס לשלישיית הנשים הצעירות, המוכשרות והמקסימות הללו, שבחרו להיקרא על שמה של הצ'לנית הנודעת ז'קלין דה פרה שהלכה לעולמה בטרם עת. הקהל פשוט אהב אותן.
השם "קון גוסטו", שפירושו בספרדית "בעונג ובשמחה", הוענק להרכב על ידי נגן הבסון מאוריציו פז, המייסד, שכבר כנער בקוסטה ריקה (ארץ הולדתו) התפרסם כנגן מוכשר ומוכר. תוכניתם הייתה מגוונת להפליא וכללה יצירות של דוניצטי, מוצרט, קרייזלר, דבוז'אק ופון ובר. ואכן, זכינו לעונג ולשמחה רבה.
בניצוחו של דור מגן, ביצע האנסמבל יצירות ווקאליות שנכתבו בתקופות שונות בארץ ובעולם. שמונה-עשר זמרים וזמרות מקצועיים ומדויקים, המייצגים את ישראל בפסטיבל באך המפורסם המתקיים בלייפציג שבגרמניה ביוני 2026. ייצוג מכובד ביותר, כפי שלמדנו להעריך מקרוב.
עונת הקונצרטים שלנו הסתיימה במפגש צבעוני ומלא שמחה וקצב, בביצוע ההרכב הדרום-אמריקאי הנהדר שכבר התארח אצלנו בעבר. "רוח האנדים" מילאה את המועדון עד אפס מקום, והקהל, שרובו הגדול "משלנו", זכה להפוגה מרגשת, מלוכדת ומחויכת מהשגרה המתוחה והמתעתעת של התקופה.
העונה הנוכחית הסתיימה, ופנינו כבר נשואות לקראת העונה הבאה, שתפתח כמתוכנן בסוף אוקטובר הקרוב.
תודה עמוקה לכל מי ששיתף פעולה, תרם, הגיע ונהנה, ותודה לכל העושים במלאכה במסירות כה גדולה. להתראות בעונה הבאה!
בשם הצוות,
מיכל קריספין