התקווה נותנת לנו כוח

ביום שני, ה-18.5, התקיים המפגש הפוליטי השני שאירגן "צוות הדמוקרטים" בקיבוץ (איתן, אסתר, ראול, טלי ס., אלי ב. ואסף ג.). המפגש, שהתקיים מול מועדון מלא וכלל אורחים מהאזור, אירח שלושה "תותחים" ממועמדי הדמוקרטים לפריימריז:

• מוסי רז — ח"כ מרצ לשעבר.
• עו"ד גבי לסקי — ח"כ מרצ לשעבר וממקימות "עוטף עצורים" (סיוע משפטי לעצורי הפגנות המחאה).
• ערן עציון — דיפלומט וסגן ראש המל"ל לשעבר.

הדוברים היו מרתקים (גם לפי התגובות שקיבלנו), והשאלות והשיח בעקבותיהן הוסיפו נדבך חשוב למפגש. הייתה זו חזרה מוצלחת על שני מפגשים קודמים במתכונת דומה: הראשון עם ח"כ נעמה לזימי ופרופ' עירן הלפרין, והשני עם עו"ד גאלב סלאמנה ממערך "עוטף עצורים" ועו"ד נאווה רוזוליו ממנהיגות המחאה ומייסדת "משמרות הבושה".

מטרת המפגשים (שעוד יהיו כאלה בהמשך, ובתקווה גם עם צעירי האזור) היא ליצור אווירת מודעות, מעורבות ותקווה לשינוי לקראת הבחירות — מהקריטיות ביותר בתולדותינו, שתוצאותיהן עשויות או עלולות להשפיע על היבטים רבים של חיינו כאן. בהזדמנות זו, אנו קוראים להמשך התפקדות ל"הדמוקרטים", גם לתמיכה וגם להשפעה בפריימריז הקרובים שיקבעו את טיב מועמדינו לכנסת הבאה ואולי, הלוואי, גם לשותפות בממשלה.

למה הבחירות הללו קריטיות לכולנו?

מעבר לעניין המפלגתי, ובלי קשר לנטיותיכם הפוליטיות או להיעדר עניין בפוליטיקה בכלל, אני מקווה בכל ליבי שאין אחד או אחת מביננו שאינם מבינים עד כמה הבחירות הללו קריטיות. הן חשובות מבחינת הכיוון והגורל של המדינה (וזו לא קלישאה דרמטית), וגם לגבי החיים שלנו כאן — בחברה הקיבוצית הקטנה והחמימה שלנו בפרט, ובמסגרת התנועה הקיבוצית בכלל.

ולמה? כי הכיוון של החיבור הלאומני עם הדתי, לחבירה אנטי-דמוקרטית בעליל בעוצמה כפי שחווינו אותה בקדנציה הזו, אינם מותירים מקום לספק: פנינו לכיוון מימוש חזון משיחי שבקצהו הקרוב (לתפיסת הגוש הקואליציוני) נמצאת מדינת הלכה, חד-משמעית.

המלצת האזנה: היריעה כאן קצרה מכדי להיכנס לפירוט של שפע הסימנים הברורים למטרה זו, אך אני ממליצה בחום רב על האזנה לפודקאסט המצוין של משה רדמן, "כל הקלפים על השולחן", בעיקר לחמשת הפרקים שפורסמו לאחרונה עם החוקר אריאל דוד תחת הכותרת "השיטה הטרויאנית" (הספר המבוסס על המחקר הרחב יוצא בקרוב). זמין בספוטיפיי וביוטיוב.

בין חרדה לתקווה גדולה

למשמע הדברים (ולא רק של המחקר, אלא מההוכחות לו במציאות האקטואלית היומיומית שלנו) נפלו עלי חרדות, יותר מהדאגות שכבר מלוות מזה זמן רב, אך אני חושבת שמנגד גם צומחת תקווה גדולה.

בסיסה של התקווה הוא קודם כל בהעלאת המודעות ובהבנת התהליכים בהם אנו נמצאים, שהפכו לנחלת אזרחים ואזרחיות רבים. נדבך נוסף ואיתן של התקווה הוא ההתעוררות העצומה וההישגים של המחנה הדמוקרטי-ליברלי בהפגנות הענק שלו, גם למען שמירת הדמוקרטיה וגם למען שחרור החטופים. וכמובן, מעודדים מאוד התהליכים שקרו גם בפולין ובעיקר בהונגריה, המראים שיש שלב שבו עוד אפשר לעצור את ההרסנות של שליטים פופוליסטים.

ועדיין, עננים קודרים מאיימים עלינו:

• בשל מצבנו המיוחד כמדינה הנמצאת במצב מלחמה, או נגררת אליה לפי הצורך.
• בגלל ההסתננות של הכוחות הלאומניים-הדתיים-המשיחיסטיים-הגזעניים להרבה עמדות כוח.
• בגלל מאבקם הנחוש לקעקע ככל האפשר את המוסדות והיסודות הליברליים-דמוקרטיים-שוויוניים שמצויים במגילת העצמאות ועל בסיסם הוקמה המדינה (שגם אם שגתה לאורך הדרך, לא מגיע לנו שתיהרס).

ומה באשר לביתנו הקיבוצי?

האם מישהו יכול לישון בשקט ולא להצטרף למאבק נחוש למען שינוי? חשוב להבין שאם לא יהיה שינוי, אזי הפגיעות הבאות יגיעו גם הישר לליבת קיומנו כתנועה וכבית קיבוציים. וזאת, כי אנחנו עדיין מהווים כוח מאורגן שחי במו חייו את הקרוב ביותר לאידיאלים של מגילת העצמאות, ועלול, כמעט בוודאות, להוвать מטרה ברורה (כמו כל מה שיישאר ממוסדות הדמוקרטיה) להתנכלות מצד השלטון הקיים אם יישאר על כנו בהרכב הנוכחי.

לכן עלינו להצטרף לכוחות הפועלים בכל דרך אפשרית. יש התארגנויות רבות וטובות:

1. למאבק על התודעה ונגד מכונת הרעל והשקרים.
2. למאבק של נוכחות בכיכרות ובצמתים.
3. להתארגנויות חשובות לשמירה על טוהר הבחירות ועל קבלת תוצאותיהן, כשכבר מתרבים הסימנים לפגיעה עתידית בהם.

ברמה האישית, כמי שמאמינה מאוד מאוד בערכים ובאנשים הממש מצוינים שמציגה מפלגת "הדמוקרטים", וחדורה ברצון להביא גם לייצוג של מועמדים קיבוציים בה, אני פונה אליכם להצטרף לשורותינו — בין אם בהתפקדות לתמיכה ולהשפעה בפריימריז, ובין אם בסיוע ביום הבחירות, ובוודאי בהצבעה. אך גם אם ליבכם נוטה לכיוון פוליטי אחר, אני מקווה שימצא את ביתו בקבוצת שואפי השינוי.

התקווה לעתיד טוב יותר, גם שלנו כמדינה וחברה וגם למעמדנו בעולם, היא שצריכה לדרבן ולחזק אותנו.

‍