סיפור מקומי: "פרוייקט פורטרט"

יש מי שחושב שתיעוד הוא עניין של ארכיון. אני חושבת שהוא קודם כול עניין של אחריות. במשך עשרות שנים נבנה כאן קיבוץ שלם – קהילה, אנשים, ענפי משק, מסורות ורגעים קטנים שמרכיבים את החיים שלנו. אם לא נעצור לתעד אותם בזמן, יום אחד פשוט לא יישאר מי שיוכל לספר איך הכול באמת היה.

זו בדיוק הסיבה שבגללה בחרתי להתנדב ולהקים את פרויקט "סיפור מקומי", עם טלי גורן ספיר ודבי עצמון. עבורי זו לא רק פעילות התנדבותית, אלא שליחות.

אני מאמינה שלכל אדם ולכל ענף במשק יש סיפור שראוי להישמר:

• ענפי המשק והייצור: הרפת, הבקר, הצאן, הגד״ש, הלול, המים, החשמליה, המסגריה, המפעלים והנוי.
• שירותים וקהילה: המזכירות, בית היוצר, הנהלת החשבונות, חדר האוכל והכלבו.
• השלבים הבאים: בתכנית להגיע לכל ענפי השירותים, התרבות, הבריאות והרווחה.

מאחורי כל מקום כזה עומדים אנשים שהקדישו שנים של עבודה, מסירות ואהבה, וחשוב שהעשייה שלהם לא תישכח.

עברו שנים רבות מאז שתועדו באופן מסודר ענפי המשק של הקיבוץ. בתקופה הזאת הרבה מאוד השתנה – מקומות התחדשו, אנשים התחלפו, שיטות העבודה השתנו, וחלק מהדברים אפילו נעלמו. דווקא עכשיו, כשאנחנו עדיין יכולים לפגוש את האנשים, לשמוע את הסיפורים ממקור ראשון ולצלם את מה שקיים, יש לנו הזדמנות שאסור לפספס.

שיתוף הפעולה בין "סיפור מקומי" לבין הארכיון הוא מבחינתי שילוב טבעי ומרגש. הארכיון שומר את מה שהיה, ו"סיפור מקומי" מביט באמצעות ציר הזמן – מראשית ההיסטוריה של גזית, ואפילו מהפרה-היסטוריה (כפי שחיים שורר קורא לתקופה של טירה) – וממשיך לתעד את מה שקורה היום. כך נוצר רצף שמחבר בין העבר, ההווה והעתיד.

אני מאמינה שבעוד עשרים או שלושים שנה, בני הקיבוץ, הילדים והנכדים שלנו, יוכלו לפתוח את התיעוד הזה ולהבין טוב יותר מי אנחנו, איך חיינו ומה בנינו כאן. הם יראו לא רק מבנים או מכונות, אלא אנשים, פנים, חיוכים ועבודה קשה.

מבחינתי זו המהות של הפרויקט – לשמור את הזיכרון הקיבוצי חי, לא רק במסמכים ובתמונות, אלא גם בסיפורים שמעניקים להם משמעות. זו מתנה שאנחנו יכולים להשאיר לדורות הבאים, ואני גאה להיות חלק ממנה.

‍