גיליון
מס’ 1777
חודש
עידן היה "ילד רטלין" מגיל מוקדם יחסית. את הפוטנציאל הראשוני זיהו בפעמים הראשונות שעידן עף מהכיתה: פעם אחת אחרי ששרף ספר תנ״ך, ופעם שנייה ושלישית אחרי שצייר את המורה לתנ״ך עירומה על הלוח. עידן היה דלוק עליה — אבל ממש לא אהב תנ״ך.
עד המקרה הספציפי הזה, הקיבוץ פעל לפי שיטת הענישה הרגילה: "מי שלא לומד — עובד". שיטה זו הקלה על המורים ועל סדרן העבודה, ואיפשהו גם קסמה ל״גורם המפריע״, שמצא את עצמו בטבע, על טרקטור, ולא כלוא בכיתה.
אבל ״מקרה עידן״, כפי שהוזכר במחברת הפיקוח הכחולה-לבנה, הביא עימו עידן חדש.
הוועדה המיוחדת לטיפול מיוחד
"איך אמרת שקוראים לכדור הזה?" סינן חנוך המנהל מתחת לשפמו.
"רטלין... קוראים לו רטלין", ענתה לו שרה, שהייתה זו שיזמה והקימה את ״הוועדה המיוחדת לטיפול מיוחד״ — שם מוזר לוועדה של שני אנשים בלבד.
חנוך עיין בדפים שמולו במבט מרפרף, מדי פעם נעצר על משפט וממשיך בקריאה שטחית. "ותגידי... יש לו שימוש כבר בעסק?"
"איזה עסק?" שאלה שרה בתמיהה.
"איזה עסק? איזה עסק... היא שואלת... חינוך שרה! חינוך!" חנוך צחק ושתה שלוק מכוס הקפה השחור שהכינה לו.
שרה לא צחקה. היא רק הביטה בכוס המתרוקנת ומתמלאת מחדש.
"יש אישור. רק בואי נמהר כי יש לי תורנות חליבה עוד מעט, ואני צריך לקפוץ לפני זה הביתה לקחת את הילד לבית הילדים. הוא עושה בעיות בזמן האחרון ושושי רכה מדי איתו. היא לא מבינה שקיבוץ זה קיבוץ, ועם החינוך העירוני שלה הוא לא יגיע לאן שהוא צריך להגיע — וזה לכיסא הזה".
שרה, שהייתה המחנכת של כיתה ט׳ ואחראית על ועדת ״המיוחדים״ של בית הספר, שאלה: "יש לך על מי לנסות את הרטלין הזה?"
שרה הוציאה מתוך הקלסר את המסמכים של עידן והניחה על השולחן.
"עידן? מה לו ולבעיות משמעת? הוא לא יודע שאבא שלו היה מג״ד בצנחנים?"
"ניסינו הכול. בעבודה הוא לא תורם ושוקלים להעיף אותו משם. זה או זה, או לשלוח אותו לעיר — ואנחנו לא רוצים שהוא ירגיש שונה".
"כמו קסם... יעשה ממך בנאדם יופי"
עידן הביט בכדור שנתנה לו שרה.
"רטלין?? נשמע כמו שם של גז... מה זה? מה זה עושה?" הוא שאל בעודו מצייר במחברת עוד ציור של המורה לתנ״ך.
"זה כמו קסם... יעשה ממך בנאדם יופי", שרה הניחה על שולחן הלימודים שלו כוס של מיץ ענבים. "תשתה! זה קיבל את כל האישורים שצריך. זה או זה — או זה".
עידן היה ילד רזה, שרירי וגבוה לגילו.
"אבא ואמא יודעים?" שאל בחשש קל.
"זה לא קשור אליהם עידן. אתה כבר בן 14 וילד גדול, וזה הקיבוץ החליט — אין פה משא ומתן". שרה הייתה המטפלת של עידן מגיל 6, ועידן סמך עליה בעיניים עצומות.
"טוב... אבל רק בגלל שאני אוהב אותך".
עידן היה ילד מוכשר בציור — צייר קריקטורות, מלא בשמחת חיים ואהבת אדם, חיות וכדורגל, אבל הכי אהב לדמיין דמיונות.
"הבן שלכם סובל מדמיון יתר", טען מול הוריו דוקטור שפיץ, הפסיכיאטר שאיבחן אותו שנה לפני כן. "הוא מפריז במחשבות ולא מספיק מציאותי למתרחש סביבו. אני ממליץ על פיקוח צמוד ובדיקה דו-שנתית".
עידן האזין לנאמר מאחורי הדלת בעזרת כוסית קלקר שהניח עליה בשקט — טריק שלימד אותו סבו המנוח. בנסיעה האיטית בסיבובים העולים ממכללת אורנים, עידן שתק והביט בנוף, מנסה להימנע ממחשבות דמיוניות. הנסיעה הייתה ארוכה ואף אחד לא דיבר, רק הרדיו ניגן ברקע.
הפנדל בחושך
עברו כמה שבועות והגיע היום שלו עידן חיכה זמן רב: משחק ראשון בטורניר הקטרגל המוסדי — קבוצת שדות (כיתה ט׳) מול היריבה.
כגרגיל, עידן עלה בהרכב. מחיאות הכפיים הכניסו בו רוח לחימה, והוא ידע שהרבה מונח על כתפיו בתור כוכב הקבוצה. בקהל ישבו אביו, אמו ואחיו הקטן, ועידן התקשה להסתיר את התרגשותו.
ואז — פנדל נשרק עבור קבוצתו.
כמה שעות לפני כן ישב מול שרה ובלע את הכדור, כפי שעשה בכל יום מאז שהכירה לו את ״קסם הרטלין״. עידן הכין את גופו לרגע הנכסף, כשלפתע רעד חריף החל להשתלט על שריריו וסיחרר את ראשו...
השריקה הידהדה. הוא החל לרוץ אל עבר הכדור — ובעיטה מכוערת מעל השער השתיקה את הקהל השואג. עידן עמד המום, מביט בכדור מתעופף אל תוך החושך שמאחורי גדר המגרש. שריקת הסיום גררה תגובות קשות מצד חבריו לקבוצה; ההפסד לכיתה ח׳ הצעירה היה מביש.
"איך החטאת? זה לא מתאים לך!" שאל אותו אביו ביום שלמחרת. עידן שתק, קם משולחן האוכל ויצא מן הבית בכעס מופגן.
"אני לא רוצה להיות ילד אחר"
"שרה... זה לא עושה לי טוב", רטן עידן. "אני לא מסוגל אפילו להפריע בשיעורים... ואתמול החטאתי פנדל בגלל זה".
קולו של עידן רעד, ושרה הביטה בו ובכדור שחיכה על השולחן. "אבל המורים מבסוטים עידן, הם אומרים שזה כאילו היית ילד אחר..."
עידן לקח את הכדור בידו, וקולו רעד:
"אבל זה בדיוק העניין — אני לא רוצה להיות ילד אחר. ילד רטלין... את חייבת לעזור לי עם זה".
שרה ישבה בסיטואציה הזו עם עוד כמה ילדים באותו השבוע. מאז שעידן החל לקחת את הכדור, המערכת החלה לחלק אותו בחופשיות וללא אבחון מקצועי. היא קמה לחבק את עידן, ואחרי חיבוק קצר לקחה ממנו את הכדור והכניסה אותו לתוך כיסה.