גיליון
מס’ 1777
חודש
השנה הכותרת ונקודת המוצא ליום כיפור הייתה "תיקון אדם תיקון עולם". התלבטנו כצוות במפגשי ההכנה האם ומה קודם — אדם או עולם — ולבסוף העיצוב הנהדר של ליאת אפשר לשאלה להישאר פתוחה.
השיתופים של הדוברות והדוברים בערב נחנו במכנה משותף שבבסיסו אהבת אדם, אכפתיות ונתינה לזולת באופנים מגוונים وشונים. הסיפורים האירו באופן מובהק את הקשר הישיר בין החוויות וניסיון החיים שנבעו מהסיפור האישי של כל אחד ואחת מילדות, דרך נערות ועד לבגרות. מהחיבור לפועלם עד עצם היום עברה תחושה חזקה של הגשמה, ואפשר היה להרגיש את השליחות והייעוד במסע חייהם. כולם/ן ללא יוצא מן הכלל היו מעוררי השראה.
למחרת בבוקר נפגשנו ליוגה בחורשת הזיכרון, כשהתכנים שעלו בערב עוד מהדהדים בי. בחנו יחד את הכוונה ל"תיקון אדם" דרך התבוננות והאטה של פעולות יומיומיות כמו עמידה, הליכה וישיבה.
התייחסנו לאיברי החישה והקשבנו לפעולתם בעת תרגול בחוץ, בסביבה הטבעית:
אפשר לראות בתרגול היוגה גם דרך פעולה פרקטית של תיקון, או כפי שהציעה הרב ד״ר איריס יניב בהרצאתה בהמשך אותו הבוקר: "חיווט מחדש של הרגלים ותגובות".
אז התיקון הוא עבודה הדומה למלאכת כפיים כמו תפירה, למשל — כזו המצריכה האטה, ריכוז, ראייה טובה (או חוש אחר שמפצה) וגם, כפי שתאר באופן כל כך מדויק אחד הדוברים, נדרשת יציבות לשם תיקון. כך אפשר להשחיל חוט למחט, ובו בזמן נדרשת מיומנות הכרוכה בהקשבה, פתיחות ונכונות רבה לתיקון המידות (שזהו המושג השלם ביהדות) ולכוונה גדולה בטיפוח המידות הטובות (יאמות וניאמות לפי עולם המוסר היוגי).
אם כך, אולי "התארגנות" (מושג שאחת הדוברות הזכירה כמה פעמים בערב) יכולה להתבטא בהלימה בין יציבה, נשימה ותודעה שקטה יותר — כתשתית ובסיס שממנו תנבע פעולה נכונה, שיכולה להתקיים או לא להתקיים בכל מערכת יחסים. وبפשטות: כשאנחנו בקשר טוב יותר עם חלקים שונים בנו, יש פניות לעשייה שאולי מובילה גם לתיקון עולם.
"לרוקן את הים בכפית" היה אחד הדימויים של אחת הדוברות, שהמחישה כמה דבקות נדרשת מאיתנו כשברור לנו שהפעולה שבחרנו היא נכונה, אבל אנחנו יודעים שלא תמיד היא תיראה לעין — ובכל זאת נבחר בה.
אז אולי תיקון אדם הוא פעולה יומיומית: למרק את החושים, להבין את יציבת הגוף, לנשום ולנוע מתוך מודעות, לחתור לשקט. כל אלו יכולים לתמוך בנו כבסיס קודם לעשייה.
כשפעולות מובהקות של תיקון קורות בחיים, נדרשות או פשוט מתגשמות — הן ברובד האישי והן במישורים רחבים חברתיים ואפילו עולמיים — יש בנו כזיכרון שנרשם איזו היכרות מעשית מה ניתן לעשות כשעולה הצורך בתיקון, בין אם כמלאכת כפיים, מלאכת מחשבת או שניהם גם יחד כשהם נפגשים בלב.
לסיום, ציטוט של אברהם יהושע השל (הלקוח אף הוא מהרצאתה של הרב ד״ר איריס יניב), שנאמר כרשמים שלו לאחר שהצטרף לאחת ההפגנות שבהן צעד עם מרטין לותר קינג:
"הרגשתי שהרגליים שלי מתפללות."
שתהיה שנה טובה ומתוקה. שהטעם המתוק אליו אנו מייחלים יבוא מקשר קרוב וטוב יותר עם עצמנו, עם קרובינו, עם מי שאנחנו תופסים כרחוקים — ועם העולם.
תודות:
תודה לצוות כיפור המשובח, לאיש ההגברה הסבלני מאוד, לאשת המועדון שמקבלת אותנו תמיד, לאנשים ולנשים ששיתפו בפתיחות, ולקהילה שממשיכה להיות ולהשתנות.