הטור של תמר: מפגש בסיני, בנים חוזרים ותמונת עתיד משותפת

בקאמפ בסיני פגשנו שתי משפחות צעירות: זוג מקיבוץ עינת עם פעוטה ותינוק, וזוג נוסף עם פעוט שהגיעו משפיים. גם אלה וגם אלה הם בנים חוזרים שהפכו לחברי קיבוץ.

אחרי שהסברנו איפה זה גזית, אם אנחנו בתק"ם או בשומר הצעיר ואיפה אנחנו נמצאים בשלבי ההפרטה — עברנו לדבר על הקליטה:

• על הקשיים שהיא מעוררת בקיבוץ עשיר ובקיבוץ עני.
• על המיקום הפיזי של הקליטה בתוך הקיבוץ.
• על דור המייסדים שפוחד משינוי מפעל חייו, מול הבנים החוזרים שהם אלה שמכירים מה היה — ומבינים שלא יחזור. הם, בעצם, הגשר.

בין שורשים לבניית קהילה

שיתפתי אותם באיך זה מרגיש "לא להיות של אף אחד" בקיבוץ שיש בו משפחות רב-דוריות שורשיות וגרעינים.

לפני 15 שנה, התחדשה הקליטה בקיבוץ עינת ונבנתה הרחבה כדי לעורר את הקיבוץ — לא ייעודית לבנים חוזרים, אלא מכוונת למשפחות צעירות. החברים שנקלטו היו חברים מרגע האכלוס: 20 וכמה משפחות בסטטוס משותף בתוך הקיבוץ, "של אף אחד — ושל עצמם".

שאלתי אותם אם הקיבוצניקים "החדשים" הם חלק מהקהילה, והם — בהסתכלות כנה של בנים חוזרים — ענו: "עדיין לא".

מבט קדימה

סופרתי להם שיש אצלנו תהליך של יצירת חזון משותף שנים קדימה, והייתה התפעלות והערכה רבה למהלך — עוד הוכחה שאנחנו בכיוון הנכון.

שנשכיל לשמר את מה שיש לשמר, להתקדם קדימה ולבנות תמונת עתיד משותפת.

‍