גיליון
מס’ 1777
חודש
בקאמפ בסיני פגשנו שתי משפחות צעירות. זוג מקיבוץ עינת עם פעוטה ותינוק וזוג נוסף עם פעוט שבאו משפיים.
גם אלה וגם אלה בנים חוזרים שהם חברי קיבוץ.
אחרי שהסברנו איפה זה גזית
אם אנחנו בתק"ם או בשמו"צ
ואיפה אנחנו נמצאים בשלבי ההפרטה דיברנו על הקליטה.
על הקשיים שהיא מעוררת בקיבוץ עשיר ובקיבוץ עני, על מיקומה הפיזי בקיבוץ.
על דור המייסדים שפוחד משינוי מפעל חייו, על הבנים החוזרים שהם אלה שמכירים מה היה ומבינים שלא יחזור. על העובדה שהם בעצם הגשר.
שיתפתי איך זה לא להיות של אף אחד בקיבוץ שיש בו משפחות רב דוריות שורשיות וגרעינים.
לפני 15 שנה, התחדשה הקליטה בקיבוץ עינת ונבנתה הרחבה כדי לעורר את הקיבוץ.לא יעודית לבנים חוזרים ומכוונת משפחות צעירות. הם היו חברים מרגע האכלוס. 20 וכמהמשפחות בסטטוס משותף בתוך קיבוץ. של אף אחד ושל עצמם.
שאלתי אם הקיבוצניקים "החדשים" חלק מהקהילה והם - בהסתכלות כנה של בנים חוזרים בני קיבוץ ענו - עדיין לא.
ספרתי שיש אצלנו תהליך של יצירת חזון משותף שנים קדימה והייתה התפעלותוהערכה למהלך. עוד הוכחה שאנחנו בכיוון.
שנשכיל לשמר את מה שיש לשמר, להתקדם קדימה ולבנות תמונת עתיד משותפת.