נפילות זה הכתום החדש

לפעמים דווקא אחרי שמסתיים אירוע מטלטל (או כמה אירועים במקרה שלנו...), מגיעה נפילת מתח בדמות חולשה, חוסר מוטיבציה וקושי להמשיך כרגיל.

סיון רהב מאיר, אשת תקשורת, קישרה רגעים של ייאוש בימי מצרים הקדומה להתפתחות התפיסה שלנו, ואלו עיקרי הדברים (עם נגיעה קלה):

"לא נעים לקרוא את הפסוקים האלה. פרשת השבוע מתארת איך חלק מהדור שיצא ממצרים מתלונן, מתייאש, ואפילו מבקש לחזור למצרים:

'הָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ: ...זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים'

ואז: 'וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אׇהֳלוֹ וַיִּחַר אַף ה׳ מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע'."

מנפילה לצמיחה

געגועים לאבטיח במקום הודיה על שחרור משיעבוד?

למען האמת, אלו סיפורים שאולי היינו מעדיפים למחוק מהזיכרון הקולקטיבי שלנו, אך הם כנראה נכנסו לתורה כדי שנלמד אותם, וכדי שייזכרו לנצח עם מסר חשוב: הכישלונות והנפילות גם הם חלק מהתורה, חלק מהחיים.

צריך ללמוד מה הן הסיבות ומה הם הפתרונות כדי שנדע לא ליפול שוב, ולא להתייאש. גם בחיים האישיים והקהילתיים שלנו יש כישלונות ונפילות מתח — השאלה הגדולה היא אם להתייאש מהם, או לבחור ללמוד מהם.

מי ייתן וכולנו נדע להפוך את הטעויות ואת רגעי החולשה למקור של כוח, לימוד וצמיחה לעתיד — עבורנו ועבור ילדינו.

‍