גיליון
מס’ 1777
חודש
אתחיל בכך שעבורי, "חצר הראשונים" בגזית היא לא רק מקום, אלא זיכרון חי שמחזיק בתוכו את הסיפור של כולנו: הסיפור של גזית.
מי שנכנס היום לחצר, אולי רואה צריף ישן, מקלחת משותפת, כמה תמונות וחפצים מפעם. אבל מי שיודע מה היא ההיסטוריה של המקום, מרגיש כאילו הקיבוץ הישן עדיין נושם בין העצים והחצץ.
"חצר הראשונים" הוקמה סביב שריד מהמקלחת המשותפת המקורית של גזית — המקלחת של הגברים. על השטח שנשאר חשוף אחרי שמקלחת הנשים פונתה, הוקם הצריף בחג ה־40 של הקיבוץ.
הצריף עצמו הובא ממעברה שפורקה, והוותיקים החליטו להציב אותו דווקא שם, מתוך מחשבה ארוכת טווח לשמר את סיפור ההתחלה ולא לתת לו להיעלם. בתוך המקלחת הישנה אפשר לראות כיום סרטונים שמספרים את סיפורה של גזית: סרט אחד מתעד איך הוקם הצריף, סרט אחר מציג את התפתחות הקיבוץ לאורך השנים, וישנה גם מצגת נוסטלגית מחג ה־70.
אבל הסיפור האמיתי הוא האנשים ששמרו על המקום הזה בחיים: פישקה הרשקוביץ ושמואל לייטנר (שהפך את הצריף לסטודיו לציור), ואחריהם צוות קטן של אנשים שפשוט לא יכלו לשאת את המחשבה שהכול יישכח. הם גידרו, פיזרו חצץ, הציבו ספסלי בטון, שתלו עצים, ניקו ואספו חפצים שונים — ולאט לאט הציבו את החצר כפי שהיא נראית כיום.
אני חייבת לציין שמי שכן הגיע השנה לסיור, יצא נפעם ומרוגש עד מאוד. הנה מה ששיתפו מדריכי החינוך החברתי שעברו חוויה מחברת במקום:
💬 משה (מדריך ג'–ד'):
„היה מאוד מעשיר ומחבר לעשייה הקיבוצית. כל אחד שנמצא כאן צריך לעבור בחצר. אהבתי את החדרים בצריף ואת הסיפור של איך הכל קרה.”
💬 אורי (מדריכת ג'–ד'):
„עד שלא עברנו את הסיור לא הבנתי כמה זה חשוב. בסיור ובתפקיד כמו שלנו, מוכרחים להיות שם.”
💬 איתן (מדריך ה'–ו'):
„התרגשתי לראות הכל בעיניים ולשמוע ממי שחייתה את הכל ממש.”
💬 מאיה (מדריכת ה'–ו'):
„נהניתי לשמוע איך הכל התחיל והתחבר לי לראות את הקשר הבין-דורי בין מי שהיה חי כאן לבין הנכדים והנינים.”
אז אולי זה בעצם כל הסיפור. חצר הראשונים היא לא רק געגוע לעבר, היא ניסיון לשמור חוט דק ומחבר בין מי שהיו כאן בהתחלה לבין מי שחיים כאן היום.
החלום שלי הוא שהילדים שלנו יתגאו להזמין אל החצר את החברים והחברות שלהם, ושירגישו שהם חלק בלתי נפרד מחוליה בשרשרת שהגשימה, וממשיכה להגשים, רעיון ייחודי.
.jpg)
